אנחנו לא יודעים למות.
ומוות הוא תהליך שמבקש לקרות כל הזמן, מוות הוא חלק מההשתנות הבלתי פוסקת של החיים – מהתאים של הגוף, עד לפרידות ממערכות יחסים, בתוך גלגלי החיים שמרכיבים את הבריאה הזו. כוכבים מתים, גלקסיות מתות, פלנטות מתות, ימים ואגמים מתים ונולדים, נגיפים נוצרים ומתאדים בזמנם, מהחלקים הכי מיניאטורים של הבריאה עד לבריאה עצמה, הכול בהשתנות מתמדת ומוות הוא אחד מהאספקטים החשובים ביותר בניסיון האנושי האינסופי להבין את החיים.

השבוע דיברתי עם חברי הטוב שי משיח על מחלת הסרטן, ברמת התא מדובר בעצם בתאים שמסרבים למות, נאחזים בחיים בצורה עיקשת כך שהם גוררים אחריהם את כל הגוף מתפשטים בו וממיתים את כולו.

ההיאחזויות הקטנות הללו בחיים מתבטאות בצורה הכי נקייה במערכות יחסים אינטימיות. זוהי לא אהבה זהו פחד שברוב המקרים משאיר אותנו אחד ליד השני, גם כשהאהבה מנסה לשנות צורה אנחנו נאבקים ללא הרף, עם ציפורניים שלופות נגררים אחרי הדבר שאנו    קוראים לו אהבה.

במוות יש אין סוף אפשרויות, הכול יכול להעלם, לקום ליפול להשתנות ולהיות חסר שליטה, פראי בלתי מרוסן פרדוקסלי, פואטי, ראדיקלי, כאוטי – מה אלה אם לא תמציות החיים עצמם ?

עברתי פרידות מאוד כואבות בחיי ורוב הפרידות נולדו לאחר תקופה ארוכה של היאחזות עם הציפורניים וסירוב להרפות. זהו לימוד אינסופי, ספירלי ורב גלגולי כי למרות שכבר הסכמתי לו כמה פעמיים בחיי הוא מגיע שוב ושוב לחנוך אותי. בתחושה שלי עכשיו הוא בא לחנוך את האנושות כולה, הוא מתבטא בדיאלוגים שונים בין שליטה, ביטחון, היררכיה, חיסונים, מערכות שליטה, מערכות יחסים – כל הדרכים מובילות  אל המוות ואנחנו נאחזים בצורה עיקשת בחיים כך שהחיים שלנו הם לפעמים מוות.

במוות טמונים החיים ומי שיודע את אומנות המיתה יכול להרגיש חופשי מהכבלים החזקים שהפחד למות אוחזים בו.