“איך יכולת לעשות לי את זה? אני מטיח בה – ידעת כמה זה יכאיב לי”
את המשפט הזה אמרתי עשרות פעמיים במהלך חיי, במיוחד בתוך מערכת זוגית בה הצפייה לרגישות, התחשבות וראייה הדדית הם בלתי פוסקים
למרות כל הצפייה הצפוייה הזו אני עדיין עומד שם המום מכך ששוב היא נהגה כלפי בחוסר רגישות…
עלבון מעורב בחוסר נראות, חולשה וחוסר איכפתיות
בכל פעם שאנחנו פוגשים את התחושות הללו בפנים, יש בנו ציפייה שאחרים יתנהגו אלינו כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים, או כמו שאנחנו חושבים שאנחנו היינו נוהגים בהם, כשהם לא יש בנו אכזבה, האשמה ולפעמים תחושה שבגדו בנו
לא לצפות לדבר מאיש
אחד מתהליכי ההתבגרות והחניכה שאני מרגיש שכל אחד צריך להעביר את עצמו דרכם הוא המקום שמצליח להבין שגם אם יש בו ציפייה או דרישה להתנהגות מסויימת מאחרים, בסופו של דבר הוא לא באמת יכול לשלוט על אנשים אחרים, קרובים ככל שיהיו. ולכל אחד מהקרובים אליו, במיוחד בתוך זוגיות, הזכות לאוטונומיה ולחופש במחשבה ובפעולה, גם אם היא עשוייה לפגוע בך.
אז מה כן ?
מקורבנות לאחריות
המקום של הקורבן חש כי אין לו שליטה וכי הוא נתון לחסדיי האחר, כמו ברז של מקלחת שעומד במקום ונתון לחסדיי מי שיחליט להפעיל אותו ומתי… והוא עומד שם יבש חסר תזוזה, מחכה… ואין לו שליטה על מתי המים בו יזרמו…
אז איך אני מחזיר אותה? את השליטה חזרה אלי – אולי הדרך לשם היא לא דרך האחר אולי הדרך היא בלסמוך על עצמי שלא משנה מה אפגוש – אוכל לו ?
האם כח ושליטה מצויים באיך אוכל לנווט אחרים לרצונותיי ? או שמא הם טמונים בתחושת האחריות שאקח על פנימיותי ועל רגשותיי, מבלי שאנתץ אותם החוצה ממני, ומבלי שאטיח באחרים את הרצון שישמרו עלי…
כשאני מצליח לכוון את עצמי לשם אני הופך את חוסר האמון והקושי לסמוך על כך שישמרו עלי, ביכולת שלי ובאמון שיש לי בעצמי – אני סומך על עצמי שלא משנה מה אפגוש אוכל לו, כך אני הופך את עצמי מקורבן של המציאות למנהיג שלה. מנשלט ונתון לחסדי האחר, לאחד שנע בתוכה וחוקר באומץ
המשפט הזה – איך יכולת לעשות לי את זה? הוא משפט שבבסיס שלו יש קורבנות, המקור שלה הוא הציפייה שישמרו ויענו לרצוותיי, כח ושליטה הם רצונות קולקטיביים כמוסים שחיים בתוך כל אחד מאיתנו
חוסר שליטה וקורבנות מעידים על חולשה – הכעס על שניזנחתי ונבגדתי, על שאין לי מילה או השפעה, הם סיפור על אובדן שליטה, אולי כל הכעס הזה נובע מהציפייה שתהיה לי שליטה על האחר כשהאשליה הזו קורסת אני מאבד שליטה אפילו על עצמי…
אולי ההמשך של המופע הזה בחיים שלי מסמן שהתהליך ממשיך כל עוד הלא בוגר שבי בועט וחי, אולי זו קריאה חוזרת ששוב ושוב קוראת לי –