אני חושב על כל הפעמים שאיכזבתי
שחשבה שהיא יכולה לסמוך
אבל נטשתי, אותי, אותה, אותנו
אני נזכר שלפעמים היא ביקשה את נוכחותי
שחשבה שאפשר להישען, להתפרק, להיעלם, להתנתק
והיא חיכתה, ביקשה ממנו שיחזיק אותה
והוא היה עסוק ב- אני
בסדר או לא בסדר
הוא היה עסוק בילד שבו
לא היה בו מקום לתת לה מרחב
לנוח בו

אני רוצה לנסות
אני רוצה שננסה
תעזרי לי, תאפשרי לי
אני צריך אותך שם
אני צריך אותך מעמתת אותי
עם המקומות הלא שלמים בתוכי
אני צריך אותך שתזכירי לי 
איפה אני רוצה לגדול
אני צריך אותך עזר בעדי 
שגם כשאת נגדי – את בעצם עוזרת לי

את יודעת מה ?
אל תסמכי עלי
תסמכי עלינו
אני לא אוכל להיות שם תמיד
לפעמים אמעד, לפעמים אתנתק, לפעמים אברח
אבל האהבה שלנו תשאר שם
כי היא זו שעליה אנחנו יכולים לסמוך
שתוביל אותנו, שתרשה לנו להתפרק ולהתחבר 
שוב ושוב ושוב
שתאפשר
לי להתפתח דרכך
ולך להתפתח דרכי

אז את באה ?

היא שותקת
מחייכת
כן, היא מהנהנת
חיכיתי לך

עכשיו אני יכולה לסמוך