הוא רואה את הכסף בתוך הטיפי, אתה לוקח מהם כסף ? אתה מבין שזה לא חוקי מה שקורה פה ? אני מראה לו איך זה חוקי, מרגיש שאני ניגש אט אט אל הלב שלו, לא בנסיון לשכנע אותו, ממש מתוך מקום שרואה אותו, את המקום שהוא נמצא בו ואת הפחד שאוחז בו, פחד אולי שגם יש בו כמיהה וסקרנות למה שקורה פה, אני רואה בחור צעיר בשנות ה 20, שהחיים הביאו אותו להגיד לאנשים כל הזמן מה מותר ומה אסור, אני רואה את הגבר החופשי שיושב שם בפנים ורוצה לצרוח שאין דבר כזה אסור ומותר, או נכון ולא נכון, זה שרוצה לשבור את הכללים ולצאת לחופשי מתוך ההגבלים שהוא שם על עצמו, משהו מתרכך בו ואנחנו מחייכים אחד לשני, אני מבטיח שלא אעבוד יותר אלילים ושבעצם זו חבורת אנשים שמתכנסת פעם בשבוע כדי להתבונן בתוך החיים שלהם ולגעת ולהנגע ואולי לשנות אותם קצת…

אני מוצא את עצמי כועס עליה, על השכנה – היא גרה בבית מפואר יש לה אורח חיים הכי שונה שיכול להיות בעולם מאורח החיים שלי, היא מאמינה באלילים אחרים, אני שופט אותה על הראוותנות הזו וכשאני מספר את הסיפור לחברים, אני יוצר סביבה סיפור שאין בו אמפטיה, ויש בו שיפוט על ההתנהגות שלה, ועל העושר שהיא חיה בו, אני כועס על זה שאני צריך להעביר את האוהל טיפי שלי למקום אחר – ועל בערך כל דבר שקשור אליה….

אני מבין שהשיפוט הזה עליה, הוא שיפוט על מקומות בתוכי, אני מבין שהיא כמו השוטר סה״כ רוצה לחיות את חייה, חוששת מאנשים שונים שלא מעולמה, אני מגלה אמפטיה אליה, בעצם התזוזה של הטיפי לא קשורה אליה אל התחדשות באדמה הזו, בעצם התהליך הזה מולה חשוב לא פחות מהעבודה שלי, בעצם הכל קשור בהכל, אני מצליח ליצור איתה קשר ונוצר חיבור והבנה ששנינו בעצם רוצים יחסי שכנות טובה

והאמת היא שהכי אני שמח שהיא קראה לי עובד אלילים

ככה בשנות ה 2019