האדמה שלי

מה איתה ?

איפה היא ?

והנה וו, שמחברת כל הזמן, עסוקה כמוני בחיבור הזה בין שמיים לארץ, בין אנשים, בין אפשרויות בין מצבים בין הדמיון למציאות…

דלת של דלד פרוסה אל ארבע רוחות השמיים- כנפיים של חופש נפרשות של תודעה פתוחה של דימיון ואפשרויות, של האני הפרוש החופשי, של כנפי הרוח שבי

אני מגיע אל הנון הגדולה שעומדת שם כמו יתד תקוע בקרקעית, קיר של יציבות שמקרקע ומעגן אותי, שמאפשר לי להיות עוגנים של ביטחון, אינטגריטי ומהות קוסמית שלא מתערערת מכל משב רוח

וחופש, אפשר גם וגם?

יומיים לאחר מכן בתוך קבוצת תיאטרון הפלייבק שלי מגיע השיקוף

קח את הגלולה האדומה אם אתה רוצה חופש, או את הכחולה אם אתה רוצה ביטחון

מה הבחירה שלך?

אני רוצה גם וגם אני אומר מהבמה אל הצופה שהוא אני

אתה לא יכול אני שומע את הקולות בתוך הראש שלי

תבחר

לא רוצה

תבחר….

אז אני בוחר, בחירה של תקופה, זה זמני אני מרגיע את הפחדים שעולים על הויתור

אני בוחר להעמיק שורשים עכשיו, אני בוחר למצוא יציבות ועוגנים ונכון, זה יבוא על חשבון החופש, וזה בסדר… ותוכל להגיע תקופה אחרת שבה אקח גלולה אדומה, ואפרוש כנפיים כמו כנפי הרוח שבי כמו שידעתי, כמו שהייתי

לכל תקופה יש את הפוקוס שלה, את האחריות שלי לבחור מתוך מקום מודע

איזה כדור אקח – מה הכוונה שלי, מה הרצון שלי ללמוד כרגע, ואיך אני מביא לשם את החדווה, המודעות והריגוש בכל פעם מחדש