לפני כמה ימים כתבתי על פתק – האוצרות שבלדעת להיחדר. ככה – פשוט וסתום כאחד, והנחתי אותו על השולחן שלי.
המילים הללו ביצבצו אלי כמה פעמים ביום
כך קרה שנשאתי את המשפט הזה בתוכי, תעלומה…
לא הרגשתי שיש לי תשובה, אבל המתנתי לה.
כבר כמה זמן אני מרגיש שמקיפה אותי חומה, לא משהו רציני, אולי כדאי לקרוא לזה מעטפת, קרום, משהו שמגן עלי ומונע ממני לגמרי לתת לחיים להכנס אלי, לתת לאהבה להכנס אלי…
אבל המעטפת הזו, הרגישה לי מבחירה, משהו מודע בתוכי ששם אותה ואומר – עד כאן, מכאן זה כבר מסוכן וכדאי שלא, כשאני עוצם את עיני אני נזכר בכל המקרים שאמרתי לחיים, יאללה קחו אותי ונפגעתי, כל המקומות שבהם הסרתי את המעטפת הזו ושם, במקום הרגיש והפגיע הזה – כל דבר קטן הפך גדול, כמו תינוק שיצא מהרחם והאור מסנוור וכל הריחות שמסביב תוקפים אותו…
האוצרות שבלהחדר – מצד אחד ברור לי שיש שם אוצרות,
אבל מה הם ?
ואז… הופס….
באחת היא מפסיקה, ואני צונח אל תהום האינסוף בין ערפל אל השאול.
פקחתי עיניים
רגע…
אני מפחד להסיר את המעטפת הזו כי…
אני מרגיש את התשובה קרוב אבל היא שוב מתחמקת
אחרי כמה ימים שהמשפט הזה בונה לו בית בתוכי, מצאתי את עצמי בליל מדיטסאו ביער בית קשת, לילה של רפואה ומסע עמוק פנימה, והנה פתאום היא מופיעה, מחייכת מתוכי ואומרת לי, זוכר ? מנפנפת יד משועשעת ומצטנפת שוב חזרה פנימה…
עצמתי עיניים, דמיינתי אותי עומד על צוק מתחתי אין סוף כלום והרוח נושבת, מחזיקה אותי, ואני פורס ידיים, מתמסר ונותן לרוח לשטוף את כולי, סומך עליה,מתרפק אל תוכה, נמס בהתמסרות אין קץ
מה זה בעצם להיחדר אני שואל את עצמי
מה זה בעצם להיות שם ככה חשוף
זה מעשה אמיץ ומלכותי אני אומר
כמו חייל שנלחם באויבו, עומד מולו וזורק את נישקו וחניתו ושיריונו אל הארץ ואומר, בוא נלחם
מעשי טיפשי ואמיץ כאחד
דמיינתי אותו, את החייל הזה, וראיתי כמה הוא עוצמתי – עומד כך מול הכל, מודע לסכנות האורבות לו, מודע לאויבים שמולו, מודע לשריונו המוטל על הרצפה, מודע לאפשרות שעוד שנייה ידמם כך על האדמה, מודע לכל הכאב שיהיה שם, מודע אל כוחו שיעלם, אל עליבותו מונח כך מדמם וגוסס למוות, אבל אף על פי כן הוא אומר – יאלללללללללה….
ויש במקום הזה – שמודע לכל האפשרויות ואין בו פחד
יש במקום הזה שעומד כך
מול האויב
מול הרוח
מול החיים
בידיים פשוקות לרווחה
יש שם מלא עוצמה
זהו, זה זה… אני מתרגש אל תוכי, יש בי הבנה כזו שהמקום הזה שמוכן להסיר את המעטפת – הוא מקום שמתחבר למקור עוצמה עמוקה ונדירה
הרי מי שעומד כך – ובוחר לפרוש את כולו – הוא אדם סופר עוצמתי
האם זה מקור חיבור לעוצמה שאותה אני מחפש ?
אולי…. מי יודע, אין תשובה חד משמעית בפי, רק תחושה, תחושה שיש בידיעה הזו להיחדר – אוצרות אין קץ, עבורי ועבור כל מי שמשוגע מספיק לנסות גם…
המקומות החלשים שבתוכי הם אלו ששמים מיגננות, הפחד שלא אוכל להתמודד עם החיים, שיכאב לי ושאשאר שם חסר שליטה הוא המעטפת הזו, ככל שאבחר במודע להשתחרר ממנה, אוכל להתחבר אל מקורות עוצמה שלא דימיינתי שקיימים…