לפני 5 שנים בערב חורפי וגשום חשקה נפשי לצאת לריצת לילה.
בבית של חמותי דאז היה הליכון והחלטתי לצאת לשעה של ריצה קלה תוך כדי צפייה במשחק כדורגל בליגת האלופות
הרגשתי חסר אנרגייה ורצתי בעצלתיים, מה שעזר היה המשחק המלהיב שהתנגן בטלויזיה ומשך את כל צומת ליבי. נשארו כ-5 דקות לסיום המשחק ואני החלטתי שאם הגעתי עד לכאן, ב 5 דקות האחרונות אני אתן את כל מה שיש לי.
התחלתי להגביר את המהירות בהליכון, הגוף שלי הרגיש נוקשה ומלא מאמץ, הרגליים היו כבדות ורצו כנגד רצוני העמוק, רציתי כבר להיות אחרי זה נח בתוך מקלחת חמה אבל המשכתי, לאט לאט נעצמו להם העיניים, בידי השמאלית הגברתי עוד ועוד את המהירות, הקול של הטלויזיה נשמע במעומעם ברקע והצלילים החלו להתערבל ולהשמע מרחוק, לאט לאט הרגשתי פתאום שהגוף נטען באנרגיות והמשכתי להעלות עוד ועוד את המהירות עד לרמה הגבוהה ביותר – ריצת ספרינט

התחושה היתה כל כך חזקה שהיא מילאה אותי עונג, כמו מקום שהתגעגעתי אליו והנה הוא כאן
אני כאן… זכרתי שיש מקום כזה, בו אני כבר לא קשור אל הגוף, מקום בו אני רק רוח מרחפת
והנה המיינד גם כאן – התרחקת מידי, הגוף שלך עומד לקרוס, הברכיים יהרסו, שומע את הלב שלי דופק חזק, את טיפות הזיעה, את הרגליים שועטות כמו דהרות סוסים, שוב הקריין במשחק, חזרתי…
אט אט האטתי את ההליכון והתיישבתי על הריצפה כדי לעכל את מה שקרה פה עכשיו. הבנתי שחוויתי חווית טראנס בה עברתי למימד אחר אבל הרבה מעבר לזה לא היה ברור…
יושב על הרצפה הקרה, הלב שלי דופק במהירות ואני בהודיה על החוויה שניתנה לי במתנה, היכולת לגעת במשהו שידעתי שקיים … אגלי זיעה מעורבבות בדמעות ניצחון מילאו את הפנים שלי