לא אספר בדיוק את הסיפור כדי לא לחשוף את השחקנים בעלילה הפרטית שלי, רק אספר שברגע אחד נפער בתוכי בור גדול.התחלתי להרגיש את התחושות הללו שלפעמים באות לבקר, הבית הרגיש לא בטוח יותר, מבצרי הפך למעבדת צללים שלא הפסיקו ללחוש אל אוזני אין לך מקום, אין על מי לסמוך. ובכל רגע המציאות יכולה להתהפך עליך ולהוכיח לך שוב ושוב את ארעיות החיים, את נבגדות הערכים ואת חוסר האונים שמתגלה שוב ושוב ושוב…
קצת אחרי שנבלעתי אל תוכם ונתתי להם לסמם את נפשי, שיכור מעונג, כאב ומשמעות – קרה עוד נס – בפעם הראשונה הצלחתי לראות מעבר למשפטים הללו שהתנוססו אלי. הבעיה באנשים חכמים שהם שבויים בתוך היכולת המופלאה שלהם לתת למילים משמעות ולמשמעות עוגן שעליו אפשר להתפתח וללמוד, זה מבלבל כי זה כל כך הגיוני ועושה סדר שיש לרגע אדמה שאפשר לנוח בתוכה, אבל האמת היא שזו אשליה, וזו לא אדמה כלל וכלל.

יכולתי לראות שבתוכי קיימת ישות, חמקמקה שהתובנות המהממות שהיא מביאה לא מאפשרות לי לחדור פנימה אל תוכי, היא כל כך דבוקה אלי שעד עכשיו האמנתי שהיא חלק ממני. וזו היא שלוקחת את הבור שנפער עכשיו ובצורה אורגנית מעלה את התובנות ההישרדותיות הללו, מראה לי שוב ושוב את ההרס הפנימי שאני עדיין עד לו. אחת המפלצות של זמננו היא הקורבנות, היא יכולה להתחפש לאינספור ארכיטיפים, להסתוות לחלקים בתוכי שנותנים את הפרשנות לרגשות שלי, שם היא אולי הכי מסוכנת כי היא ממוזגת אתנו בצורה שקשה מאוד להפריד אותה.

הייתי מרגיש חסר אונים, הייתי מרגיש פחד ועצב גדולים, הייתי נזכר שזו בעצם חוויה שחוויתי כבר ואם הייתי יכול – הייתי נשאר איתה כמו אבא לילד ונותן לה את כל המרחב והאהבה להיות. הסיפור של אין לי מקום בעולם לא היה מגיח כי הוא לא הסיפור שלי.

במקום הדק בין חוסר האונים לאונים, בתחום הדק שבין אשמה להאשמה.
במקום העדין בין הפגיעה לאסטרטגיה, במקום העדין בין הילד לגבר.
בתחום הדק הזה היא חיה.

אני נותן לי ולכם מתנה, הפסיקו להאכיל אותה. התבוננו בקו הדק שבינכם לבינה ונסו ליצור לעצמכם את האפשרות פשוט להרגיש מבלי להבין. אני מזמין אותי ואותנו להיות פחות חכמים, לתת למערכות הרגשיות שלנו מקום לעבור אינטגרציה לאירועי עבר לא מעובדים ולכבד את המופע שלנו בעולם. אין נשמה שאין לה מקום. אין על מי לסמוך חוץ מאשר עליכם שתוכלו לפגוש את כל מה שנקרה בדרככם, ללמוד להתבונן בו בקדושה ביראה ולהמשיך להיות חלק מהמעשייה הפלאית הזו שנקראת – החיים.