הנסיכה הזו חיה בתוך כל אחד מאיתנו, כל חיינו אנחנו עמלים לשמור ולגונן עליה ובכך חורצים את גורלה וגורלנו, חוסר האמון שיש לנו בכך שיגזלו את הטוב שבה גרם לנו לבנות חומות של שליטה כדי למוסס את האימה שלנו מאיבוד השליטה על התום, העדינות והיופי שבה…

אני קורא לנו להציל אותה, להציל אותה מתוכנו ולהאציל אותה עלינו

אני קורא לנו לבחור לפגוש בה ולבחור לתת לאחרים לראות אותה, מהות ניקבית של עדינות, יד פתוחה לרווחה שלב כל העולם חי בם…. העולם הזה לא ינאל על ידי בודהות, כמרים אנשי דת, מכשפים, קוסמים, טרנסגלקטים, מהפכות אקטיביסטים ושומרי אדמה, העולם הזה יגאל כשכל אחד מאיתנו ירשה לנסיכה הזו שבתוכו להתגלות

הפחד שלנו מכך שתיגזל מאיתנו מונע מאיתנו לבנות אמון, מונע ממנה למצוא עצמאות, כמו ילדה קטנה שאנו מגוננים עליה ומשום כך לא יכולה ללכת בעולם בבטחה, אני קורא לנו להפסיק לצפות לשדה בטוח של אמון מבחוץ, ובכך לבנות בתוך כל אחד מאיתנו היכל של קדושה ואדמה טובה לנסיכה להגיח ולהראות, אדמה בה האומץ שלנו להביא את הפגיעות שבה הוא מתנה לא רק לנו, לא רק לאחרים, אלא לאנושות, לאדמה ולתבונה הגדולה שמבקשת להתעורר עכשיו…

בואו נעיר אותה, בואו נאיר איתה, בואו ניראה אותה, בואו נראה אותה….

את הטקסט הזה הבאתי אל טקס הקקאו בקוסמיק לאברס, שהיו בו 400 איש בשישי האחרון – הוא הגיע אלי כמה שעות לפני כן ואני מרגיש שליחות להביא אותו כאן