לפני כמה זמן נפגשתי עם חברה טובה, היינו אמורים לצלול לטקס-סשן יחד והרגשתי שהגוף שלי במקום אחר, חלק ממנו היה פה וחלק אחר היה מנותק, יכולתי לראות שאני לא נוכח בתוכו, שאני לא נח בתוכו, שאני לא מונח בתוכו.
חיפשתי מה יקרקע אותי, אוכל, מגע, נשימה? ניסיתי את שלושתם והייתה תחושה שאנו שבים אחד אל השני אבל אז הוא פשוט הלך משם ואני נותרתי מתוסכל…
האם יש הפרדה בין הגוף לבין הרוח?
במובן מסויים שיחקנו משחק מסויים של חוסר הסכמה.
ניסיתי להכריח אותו להיות איתי במקום שחשבתי שאנחנו צריכים להיות. אם נחריף את המילים ניסיתי לאנוס אותו לרצונות שלי או למה שחשבתי שנכון לאותו רגע. אונס של גוף מסוכן כי יש בתוכו אינטילגנציה שתגיב כמו בכל אונס – ניתוק, מלחמה או קפיאה, במקרה שלי זה היה ניתוק, הלכנו לאיבוד אחד מהשני. בהתבוננות שלי בדבר אני מוצא שכמו כל דבר גם כאן הוא בעצם פרקטלי – כלומר כמו בובת בבושקה. בתוך הגוף יש גם רוח בגוף, וגוף הגוף וגם בתוכם קיימים עוד ועוד פיצולים, ובתוך הרוח יש את גוף הרוח ורוח הרוח וגם שם יש עוד אינסוף פיצולים.
מה היא הרוח של הגוף?
אינספור מיידעים מראים שלגוף יש חכמה טבעית שמונחת בתוכו. מהאינטליגנציה הטבועה בתוכו שמניעה ומקיימת ויכולה לרפא אותו ועד זיכרונות שנאספים בתוכו מטראומות שעברו בו ועד זיכרונות נעימים ומענגים של אהבה והחלמה.
הגוף זוכר – הגוף יודע –
ומה הוא הגוף של הרוח?
לכל דבר שמחזיק אנרגיה מסויימת יש מסה. המסה הזו עשויה מחומר אנרגטי ברמת דחיסות נמוכה כך שהעין שלנו לא מסוגלת לתפוס אותו ,ובכל זאת לרוח או לנשמה שלנו יש גוף שמחזיק אותה וגם בתוכו יש רוח וגוף.
התעוררות מתחילה בהקשבה
אם ניקח עוד שלב פנימה – הרוח של הרוח של הגוף (כל מידע שטמון בגוף מחולק לבשר שהוא מוטמן בו ולחלק אחר בעל מאסה שהוא המידע הזה) וכך הלאה עד אינסוף פיצולי פיצולים. הרוח והגוף שלובים אחד בתוך השני כמו סליל DNA, התייחסות נפרדת עושה עוול לפלא המחבר בינם.
.
כשאני לא קשוב לגוף שלי אני בעצם לא קשוב לרוח של הגוף שמנסה לתקשר איתי, באותה סיטואציה הרוח הזו רמזה לי יותר מפעם אחת שאין בתוכי מספיק אנרגיה כדי להיכנס אל המסע-טקס-סשן הזה.
לא להקשיב לה הוא סוג של אונס.
אונס היא מילה קשה ובכל זאת, אנחנו אונסים כל הזמן, את הגוף שלנו, את הרגשות הדחוסים שבנו, את האדמה ואת כל מה שאנחנו באים אתו במגע. ההתעוררות מהאונס הזה מתחילה בהקשבה – זה כל מה שמתבקש מאתנו לעשות – הקשבה היא הרמדי לכל מה שיש בו חיים על הפלנטה הזו ולגאיה עצמה שגם בה הרוח והגוף שלובים ומחוברים.
אונס יוצר אלחוש, אלחוש יוצר הסתרה. הסתרה יוצרת ניתוק, ניתוק שומר עלינו מלהרגיש. ניתוק מרחיק אותנו מהחיים.
אבל – וזה אבל ענק, גם אותו צריך לכבד…
יש לו תפקיד חשוב בלחבר אותנו אל הכאב שמסתיר אותו. אין כל אפשרות להיות מחובר תמיד. אל לנו להתבלבל ולהתנתק מהניתוק אחרת גם אותו אנחנו אונסים ובעצם יוצרים עוד שכבה של אלחוש, הסתרה וניתוק.
ומה יחבר אותך שוב?
שהייה קרוב לגאיה, בה יש רטט של חיים שמאפשר לנו התחברות מחודשת וחלימה מודעת. עכשיו הוא הזמן לתת לעצמך להרגיש את הניתוק, להיכנס דרך הסדקים עוד ועוד… לעומק הווייתך ולחפש את הזרע שטמון שם בפנים ומחכה למים שיחלחלו אל תוכו ויעירו אותו משנתו.