זמן לחלום

לפני כמה שנים חקרתי מוסיקה וטכניקת נגינת כינור, אלו היו שנים בהם אספתי אינספור סוגים של חומרים, טכניקות לימוד וסגנונות. מצאתי את עצמי יושב שעות ומאזין, מנסה להבין עוד ועוד דקויות, מנסה לתפוס עוד איכויות של מאסטרים וללמוד עוד ועוד אפשרויות לתרגול עצמי, מצאתי עולם שלם של דקויות וניואנסים וזה ריתק אותי ושבה את ליבי…

באחד החיפושים הגעתי אל דרך לימוד שעמדתי אל מולה פעור פה…
ההצעה היתה כזו – אם אתה עומד בפני פראזה (קטע נגינה) שהאצבעות שלך לא מצליחות לנגן פיזית, עזוב את הכינור בצד, עצום עיניים ותתחיל לדמיין את עצמך מנגן אותו.

אז התאמנתי
בדמיון
בלי לגעת בכינור
ולאט לאט הצלחתי עוד ועוד חלקים,
בדמיון
ולאט לאט הגעתי למצב
שהאצבעות נמסו כמו חמאה
בדמיון
וכשהקטע היה מושלם
בדמיון

שמעתי את ההצעה ועלתה בי תמיהה – האומנם ? – חיפשתי קטע כזה שלא הצלחתי לנגן אותו – עצמתי עיניים ו… – נדהמתי – לא הצלחתי לדמיין את האצבעות שלי מנגנות אותו. – האצבעות זזו בדימיון באותה גמלוניות שבה זזו בעולם הפיזי – לא הבנתי איך דווקא בדמיון ששם הכל אמור להיות פתוח – דווקא שם זה תקוע…

והנה התבקעה לה המוסיקה באופן מושלם – בדיוק כמו שחלמתי – בדיוק כמו שלא הצלחתי קודם – ומבלי לאמץ ולו שריר אחד מלבד את שרירי התודעה שלי שנפתחה ונפתחה והופ – זה קרה פה…

וואו – זה היה outstanding ופיצץ לי את הגוף מרוב התרגשות

האם חלומות הם האפשרות שלנו לשנות את המציאות ?
מה זו בכלל מציאות אם גם בעולם הדמיון יש מגבלות ?
האם אפשר להגיע למקום רחוק מבלי לצעוד ולו צעד אחד ?

ואיך זה באמת עובד – ומה החלומות שלי ?

ואיפה אני עדיין תקוע בתוך מגבלות האפשרי והלא אפשרי – וכמה אני מעז או לא מעז
האם באמת השמיים הם הגבול ? או שהגבולות מצויים בתוכי וכל הזמן
חלומות, חזיונות, דמיונות, אשליות, עולם החומר, עולם הרוח, כישופים, שיקויים, מאגיה, יצירת מציאות, בריאה, הכוונה, רוח, אלוהים….. Mind blowing

בשנה האחרונה חלומות שליוו אותי חיים שלמים נרקמים כאן על האדמה, האפשרויות מתרחבות כל הזמן והאפשרות להעז לחלום מרגשת אותי, למדתי להעז לחלום וליצור את הכלים כדי לאפשר לעוד אור להכנס אל תוכם, חלומות בלתי אפשריים כבר נראים פחות ופחות מאיימים והתודעה מנסה לנפץ תקרות זכוכית כל הזמן כי ככל שאני הולך עוד ועוד בדרך, אני יכול לראות שהחלומות שלי כבר כאן – אם רק אוכל להעז עוד ועוד ועוד…

שנים התהלכתי בתוך מועקה הולכת וגוברת בתוכי, מועקה על חוסר היכולת שלי לממש את הכישרונות הנדירים שידעתי שטמונים בי, מה היעוד שלי, מה אני עושה פה, הייתי מתוסכל ומבולבל, לתקופה מסויימת אף נכנסתי לדיכאון בו אזלו ממני כל כוחות החיים, בתקופות אחרות יזמתי, ניגנתי, יצרתי אך משהו בי היה עדיין מוגבל וחסר, ומדי פעם הזדחל לו הספק אל תוכי ותחושת החמצה וכישלון נדפה ממנו…