הם מחברים בין העץ לבין האדמה, בין הרעיון לתבשיל, בין מחשבה לתובנה, בין המוזיקה לאוזן, בין הריח לנחיריים שלנו, בין הציפור לרוח, ביננו… בין כל מי שאנחנו קשורים אליו.
ויש חוטים דקיקים, כאלו שיכולים להקרע ממש בקלות, ויש חבלים גדולים, כאלה שמחברים ספינות למזח, והחוטים משנים את צורתם עם הזמן
ועם הזמן אנחנו מוסיפים עוד חוטים שמחברים אותנו לעוד נשמות ועם הזמן אנחנו נפטרים מחוטים ישנים שהרגשנו שחונקים אותנו, שמכבידים עלינו, שכובלים אותנו
פנימה והחוצה – החוצה ופנימה
הא כן, בשביל זה צריך חוטים גמישים וזה הכי קשה למצוא, חוטים שמשתנים כל הזמן, שיודעים למתוח את עצמם לפי הצורך. לפי מה שאתה והם זקוקים לו עכשיו.
ויש רגעים שבהם מרגישים פתאום שעל הסרגל הזה שבצד אחד קיים הביטחון שבו אתה קשור להמון חוטים והיכולת להרפות ולהיעטף בהם, לבין החופש שבו אתה כבר לא קשור ויכול פשוט לנוע לאן שתרצה מבלי להיות כבול…
שינוי שיש בו געגוע
אני חושב שזה החוט שמחבר אותי לאלוהים….