חופשי ומנודה

בתוכי יש קולות שסולדים ממני בתוכו, כמו רוצים להפנות לו את הגב ולהגיד לו שהוא לא הסיפור שלי, בעוד שקיימים גם קולות שמאמצים אותו בחדווה והוא כמו מאשר להם את היחודיות שאני ואת חוסר ההשתיכות המובהק שכל הזמן צועק

הנני – ואני לא אחד מכם

לפני זמן מה הוקמה קבוצה, הקבוצה הורכבה מאנשים שבעבר היו קרובים אלי מנחים וקולגות, כיום רובם רחוקים, לא הוזמנתי להיות חלק מהקבוצה הזו והבקבוק עם הפתק הוצף אל מעל המים, שוב אותה תחושה מכאיבה, זרות וניכור וחוסר שייכות ועלבון

הלו… עם כל תהליכי מסע הנשמה שלי אני עדיין נרקב בתוך המקום הכל כך מצומצם והילדי, שמבקש עדיין אישור לעצם קיומו?

כמה זכרונות צפו לי בשנים האחרונות, באחד מהם בגדתי באח לשבט שלי כשלקחתי את האישה שלו – בעל קורחי גורשתי ונאלצתי לצאת לגלות כל ימי חיי, משוטט שנים על שנים ללא בית, מוגלה, מוקצה, אשם … באחד אחר הועלתי על המוקד בגלל ההתעקשות האובססיבית שלי להיות בעל מחשבה חופשית – נשרף על המוקד העיקר לא להשתייך, לא לאבד את החופש שלי – אמיץ וטיפשי

להיות מוקצה, עזוב, נשכח, מנודה, אחר, שונה
הלו זו שאיפתי העמוקה ביותר לא?
באמת ששם יש חופש פשוט להיות אני במובן.הכי חופשי של ההוויה שלי

ואולי השמחה הזו היא סוג של שומר שלא מאפשר לי באמת להרגיש את עומק הדחייה והכאב שמבקשים להנגע, אולי גם זו אחת הסיבות שאני פוגש בסיפור הזה שוב ושוב ושוב, אולי גם זו אחת הסיבות שכל שנתיים שלוש אני מחליף כמעט את כל מעגל החברים שלי, אולי בכלל נוצרת כרגע אפשרות לגעת בטראומות או דברים מאוד ראשוניים בתוך ההיסטוריה הכי אישית ואינטימיות ובאותה נשימה אולי אלו טראומות קולקטיביות ?

כנראה שכמו תמיד אין תשובה אחת לשאלה אחת,
אולי אחת התעלומות הכי גדולות שלנו כאנושית היא לפצח את המקום שמשתייך ולא מבטל או מתפשר על הניצוץ היחודי שהוא
האם תחושת הבדידות יכולה להפוך לחגיגה של מגוון? האם תחושת הנידוי על אותו הסיפור בדיוק תהפוך לחגיגה של עצמאות? מה נקדש? האם זה את השותפות בהיותי חלק ממשהו או את היחודיות הכל כך יפה שאני
ואיך לעזזאל עושים ונזכרים בזה בכל רגע מחדש? ואיך משלבים אותם בתוך הנימים הכי דקים ומעודנים של החיים שלי ?

אני רואה שיש עוד חלקים בתוכי שחוגגים את הנידוי הזה על אף הכאב החריף שזורם בי כשאני חווה אותו שוב ושוב, למה ? אני שואל שוב את עצמי, למה שוב ושוב ושוב…
אני מניח שעד שלא יהיה שלום בתוכי כשאני מנודה, מוקצה ומבודד. החוויה תוזמן עוד ועוד אלי, כדי ללמד אותי להיות שלם בתוכה

לחיי הניצוצות הסינגולרים שיוצרים קהילה של שונים ומגוונים …