כדור הארץ הביט החוצה ושאל את עצמו האם הפעם משהו השתנה
אל תוך הריק השחור של הגלקסיה נשתקפה בפניו בבואה ספיראלית, משהו הרגיש מוכר ומשהו גם לא…
הרי הוא כבר היה פה, בדיוק באותה נקודה, באותה הזווית מול כל הגלקסיות שנשקפו מעיניו, זה לא היה כך בדיוק כאן לפני שנה ולפני שנתיים ולפני שלוש ולפני שלושים ולפני שלוש מאות אלף… ?
האם לנצח אסתובב כך מול השמש ?
האם לנצח אסתובב סביב עצמי
במעגלים ניצחיים ללא סוף ?
מה התכלית ?
הפחד שיתק אותו, הפחד מהלא נודע ומחוקי הטבע ומאלוהים ומאימא שלו
ומחוסר המשמעות שניגלה אליו במלוא הדרו
מי אמר שככה אני צריך להסתובב יום אחר יום,
בתוכי
מסביבי
מסביב אחרים…
מתי אמות
בשביל מה כל זה
ואיפה אלוהים ?
מה התכלית של כל זה ולמה אני ממשיך לעשות את זה?
הריק הזה בחוץ, החשכה הזו בפנים, בשביל מה כל זה? שנה אחר שנה, סיבוב אחר סיבוב הכל נע במעגלים, ספירלות מטופשות של חוקים, גרבטיציות קוונטיות, חוקים מתמטיים פילוסופיים, אנרגיות מתמזגות מתנתקות נבראות ושוב מתות.
כל ראשו התמלא בנוסחאות מתמטיות הסברים מדעיים, פילוסופיות קיום קיומיות…
מי בכלל קבע את החוקים המטופשים האלו? הרהר לעצמו
לפתע התנגן בתוכו שיר של שולי רנד (זה היה קורה לפעמים גם לכדורי ארץ חשובים)
מה רצתה זאת הנפילה
רק לעורר אותי שוב לתפילה
אל השמיים האדומים
שיתהפכו עליי לרחמים
לב העולם אתה שומע…
אתה שומע ?
אז הוא התחיל להתפלל במרץ
למשהו… פיסת משמעות בתוך כל המשמעות החד משמעית הזו, או אולי משהו שיהיה גם לא כזה משמעותי או וודאי או קצת מחוץ לחוקים
התחשק לו ממש עכשיו לשבור אותם, לצאת מהחור של הגדר ולברוח מהבית ספר כמו שעשה פעם כשהיה כדור ארץ צעיר בבית ספר של כדורי ארץ, ועכשיו עם כל האחריות הזו שיש לו על הראש וכל החיים הללו שהוא מחזיק בתוכו וכל המשמעויות החד משמעיים וכל החוקים האלו וכל העייפות הזו
אז יכול להיות שנשמעה התפילה ויכול להיות שלא ויכול להיות שזה סתם כל הקטע הזה של תפילות ויכול להיות שלא אבל מה שכן, התחשק לו עכשיו ממש עכשיו איזו הרפתקאה חדשה, ככה לצאת מכל העיגולים האלו
התחשק לו פתאום קו ישר או זיגזג או לשוט בצורת דלעת