בחריקת שיעול יבשה השערים נסגרו מאחורי. דפיקות הלב דפקו את נקיפות המצפון שנפקו את רגשות האשמה שהאשימו את השומר בשער שעמד מולי עכשיו, כמו שואל מי אני והשאלה מזדחלת לה פנימה, מי אתה? מי אתה? מי אתה?
בידיים רועדות אני מוציא לו תעודת זהות בלוייה, זה מי שאומרים שאני אני שומע את עצמי אומר לו, אבל הפעם באתי לברר את זה באמת.

יש רגעים כאלו שהוא מזדחל אל תוכך ואתה פשוט נכנע לו, אתה מרגיש שאתה לבד, שאין לך אף אחד להישען עליו, ושזה גדול עליך כל העיניין הזה של החיים וגם ככה אף אחד לא מבין, אף פעם הם לא יבינו, רגעים של בדידות תהומית, צינה פנימית, רצון לברוח אבל אין ממש לאן, אתה לכוד, לבד באפלה