הנני כאן 

גש הלום ברא את החלום לעמוד דום מול כיתת יורים שהם העיניים שאתה ואני בוראים

בוא וגש הבא את החשש ואת כל מה שאתה חש, בוא והראה מי אתה, כמו שאתה. הרי מה זה החשש הזה שתראו מתחת למלבוש, תדברו מעל לראש, תבקרו, תשללו, תרכלו, תבלעו, תבטלו, תלעגו…

אני רוצה לצעוק – בואו, בואו מעבר למחסומים, לשיפוטים

בואו נפגש מעבר לחומות, בואו נתרגש, נתעלס, נתאהב, נתבלבל, נתקרב

בואו נראה אחד לשני את הקישקע שבפנים, את כל מה שאנחנו לא מצליחים, את כל הכישלונות המפוארים, את הפחדים ואת כל מה שאנחנו ממנו מתביישים, מתקשים, מתבקשים, מבקשים

בואו איתי כאן ועכשיו – נתנה אהבים

במילותי אחדור אל נשמתכם

זה מרגש אותי בעצם זה שבחרנו כך להפגש, לעמוד אחד מול השני בתוך הסיפור האנושי והטיפשי הלו הוא זה אשליית הממשי, עד כמה נסכים כך באמת להחלים ולפקוד את הנפרד, אני רוצה יחד, לקרוע לגזרים את כל המסכים, לאחות את השברים של מפגש אהבים, אירוטיקה של בודדים, אז למה הם רבים, רבים על העיניים שנותנות אישור על מי שהוא אני, או אתה, רעבים למגע, לתשומת לב, לאהבה, אוכלים ואוכלים ללא שובע מכל הבא ליד נוודים, מכורים, עניים… נואשים להשביע את הקריז שלא מפסיק, תביאו לי עוד מהמנה המרה, הביאו לי עוד, הבה נשתכר, נתהולל, נתבשם, נחולל עצמנו לדעת עד דלא ידע, עד שלא נדע, עד שנשכח את המרה שבפנים, את הבור שבלב, את החור שבלבבבד, כל עוד בלבב פנימה – נפש יהודי הומיה