אף אחד לא ממש לקח אותו ברצינות, אך עמוק בליבו לפני שהיה שוכב לישון בלילה, הוא ידע, הוא לא ידע בדיוק מה בדיוק ידע אך הוא ידע, או אולי אפשר לאמר – היתה בו ידיעה…

שבט שהוא תנועה חיה דינאמית ומשתנה, שבט בו לכל אחד יש את החופש לנוע את תנועתו תוך כדי אחריות למרחב השבטי קהילתי, שבט שמייצר מרחבי גאונות בהם כל אחד יכול לנצנץ את הניצוץ שלו ולהביא מהגאונות הטמונה בו למרחב. שבט שהוא יצירה אינסופית של מרחבי תודעה חיבור והתפתחות, שבט שבו הילדים הם מכשפים והמכשפים הם ילדים, שבט שהמסתורין וגילויו הם תעלומה מתמשכת ומלאה בסקרנות, שבט שהרפואה שלו היא האומץ, שבט שמתפלל יחד ליצור חוטים שמחברים, שבט שקשוב אל האדמה ואל הרוח הגדולה.

שחור-נוצה קרב אט אט, הוא עצם את עינו ודמיין איך האש שבליבו מתחילה להתעופף ויוצרת חוט נוזלי, הוא טבל את אצבעו והחל להשתעשע ולצייר ציורים באוויר, הוא רקד ושר והאש בידו יצרה צורות וקוים ורקדה גם היא, הוא קרב אל מקום האש ונגע בה והאש חזרה לבעור – בליבותיהם של תושבי הכפר – ובמקדש העתיק

הלילה כששכב לישון, הוא כבר ידע

                                                  שהחלומות שלו החלו להתגשם כאן על האדמה הטובה הזו.