אולי כל מה שקורה בחיים האלו הם משחקי שליטה
אני פוסע אל רחבת הרוקדים באקסטטיק דאנס, אני הולך לאט ומרגיש בטוח ובמקום שלי, לרגע אני מדמיין שההשפעה שלי על מה שקורה עם כל האנשים האלו היא מושלמת, אני הופך עצמי לאריה הפוסע על מרבדי פרחים, רואה את שאר החיות סביבו מביט סביב בסיפוק, כולן כפופות למרותו ואין שום חיה שהיא אויב שלו, ההשפעה שלו על מה שקורה היא עצומה – כמעט מוחלטת, כל פסיעה שלו משנה את כל יחסי הכוחות בסביבה שלו, גם אם העיניים אינם נשואות אליו ישירות כולן מרגישות בנוכחותו – הוא בשליטה
אני חוזר לרחבה, לריקוד ומנסה למתוח את הסקאלה עד הסוף, אם יש כזו סקאלה שבצד אחד שלה אני בחוסר שליטה מוחלט (אחד מהפחדים הכי שורשיים של האנושות) ובצד השני אני בשליטה מוחלטת (הכמיהה האנושית הכי גדולה אולי) אז איפה אני עכשיו ? האם יכול להיות רגע בו במציאות דמיונית אוכל לשלוט בכל האנשים שרוקדים כאן מסביבי, כלומר לברוא את המציאות, או להתבונן במציאות מתוך תודעת קוסם או בורא, שיש לו אפשרות לשנות ולברוא את הרגע הבא כרצונו, ואולי זה ככה גם בעוד אזורים בחיים בהם אני לרגע מרגיש שהעולם מונח לרגלי ואני יכול ליצור בו כאוות נפשי…
אני מדמיין רגעים בחיי בהם הרגשתי שהרגע הבא הוא תזמורת שמנגנת את המנגינה שהלחנתי, תחושת הסינכרון עם כל מה שסבב אותי היתה מושלמת עד כדי כך שכל רגע חדש נברא מתוך הישן וכולם היו יצירה שלי
ובצד השני של הסקאלה – המקום בו איבדתי את השליטה הוא מקום שתמיד יחווה את החיים דרך משקפיים של קורבן, קורבן של המציאות, של הנסיבות, של מה עשו או לא עשו לי, של כמה אני לא מאמין בעצמי, חוסר בערך, חולשה, נתון לחסדיהם של אחרים, לאהבתם, תלות מוחלטת במה שיווצר עבורי…
אז אולי בכל רגע נתון אני יכול למקם את עצמי בתוך הסקאלה הזו
המקום הבטוח – זה שמרגיש שהוא בשליטה, הוא ידיעה עמוקה בתודעת הבורא שנחה בי וביכולת הפוטנציאלית שלי להשפיע ולשנות…
אני חוזר אל הרחבה ומנסה לשחק עם זה, פעם אני בחוסר שליטה מוחלט, מסוחרר למה שהחיים, האנשים, הצלילים מבקשים לעשות בי, אני מתמסר ונותן לריחות הזיעה והתשוקה לסמם ולשכר אותי, למוסיקה להניע אותי, אני מנסה לדמיין איך כל אלו יכולים להיות מאיימים עבורי, איך הם יכולים לסגור עלי ולהראות לי שאני בעצם פיון קטן בתוך מערכת עצומה של אינפורמציה, איך יש לי כל כך מעט השפעה על החיים ועל מה שזורם איתם… ואז אני נע לצד השני, מסחרר רוקד את הכל, מנצח של תזמורת עצומה שמרכיבה לא רק את האינפורמציה הגלוייה והאנשים שרוקדים סביבי, אלא גם את הקשרים הבלתי נראים ביניהם, גם את מה שקורה בתוכם, אני מכשף את המרחב בכח תודעתי ומחשבתי בלבד…
בכח תודעתי ומחשבתי בלבד…
המקום הקורבני – זה שמאמין שהוא לא בשליטה הוא מקום שמנהל את האנושות והוא אחד הפוטנציאלים הכי עמוקים לצמיחה, לא שהתחושה הזו שיקרית, אלא שהיא רק חלק מהתמונה, כמו שגם תודעת הבורא היא חלק מהתמונה הזו שנקראת חיים בגוף
ואולי זה בעצם הפוך, כשאתה מרפה ומתמסר ונותן לחיים להוביל אותך אתה יוצר מקום שאין בו חיכוך ויש בו סינכרון טוב יותר ולכן אתה מחזיר את השליטה אליך דווקא ממקום של חוסר שליטה.
והפוך חיים מלאי שליטה, תאווה, כח ואגו, מגיעים לרוב ממבוכה גדולה ופחד איום להיות בחוסר שליטה – בעצם חיים כאלו הם חיים שאין בהם שליטה כלל – כי אין אמון שאם לא אפעיל את הכוח הזה – אשאר בשליטה, יש שם דחף בלתי פוסק לכח והמניע העיקרי הוא פחד לא להיות בשליטה
בכל נקודה על הספקטרום הזה
כמה שליטה יש לי – וכמה בחירה לסמוך על עצמי
לחיי משחקי שליטה מלאי עונג ובריאה