שער אשר נסגר, קומו פתחהו אמר האיש הזקן והתבונן בי במבט משועשע…
לכשנשמתך תאבד לך, לכשתלך בשדות מבולבל, לכשהעצב ישטוף את המים השחורים שבעינך, לכשהבדידות תעורר בך כעס על הבריאה שהביאה אותך לכאן
הו אז הקשב …
בילדותך קיבלת חוויות שהוכיחו לך
שהוכיחו לך לא לתת אמון, שהוכיחו שכשתסמוך באמת – תנטש, שיבגדו בך דווקא כשתבקש
לכשנשמתך תאבד לך ותלך בשדות מבולבל, חבק את הילד ההוא, זה שננטש
כהורה תן אהבה לילד בתוכך שחש בדידות תהומית ושאף אחד לא באמת מבין אותו, בתוכך הפרד את עצמך ופצל לשניים, כבר באותו רגע של פיצול תוכל להרגיש שאתה כבר לא לבד, כהורה חבק את ילדך, כילד קרא אל החלקים האבודים שנעזבו מנשמתך
האיש הזקן קרץ בעיניו ונעלם כלא היה
מצאתי עצמי עומד שם
חכמה נצורה בליבי
והילד שבי רוקד בתוכי
