ההבנה הזו היכתה בי ושינתה אצלי מהותית את הדרך בה אני נפגש ולומד בכל רגע את מה שיש לרגע ללמד אותי, מלא מתנות שהיו יכולות להאסף אל חיי נזרקו לפח, ומאז מלא מתנות חדשות נאספו אל חייקי

בקבוצות שאני מנחה אני מנסה לגלות להם את הסוד הזה מההתחלה, התרגיל, מהמם, מקורי ויצירתי ככל שלא יהיה הוא לא העניין בכלל, המפגש שלך עם עצמך דרכו הוא העניין, הסקרנות שלי לגילוי עוד תובנה בתוכי היא שמנחה אותי, בכל מרחב כזה אפגש עם עצמי דרך אנשים, אנרגיות, מנחה או סודות אחרים שטמונים בתוך המעגל, רק הפתיחות שלי לפגוש אותם יוצרת האצה התפתחותית מאסיבית
ובכל פעם אני גם קצת אחרת, לפעמים אני יותר מכונס, לפעמים יותר פתוח, לפעמים יותר ער, לפעמים יותר מהורהר, לפעמים קיימת בי סקרנות ומשחק, לפעמים נוכחות מדיטטיבית ובכל אחד מהמצבים – עם המפגש האנושי יוצרת מערכת נתונים חדשה שאני יכול ללמוד אותה וממנה על החיים

יש אימרה שאומרת שידע הוא כח – אוניברסיטאות ובתי ספר מלמדים אותך ידע, אף שהידע האמיתי מצוי לוא דווקא מתוך מה שחקרו עבורך אחרים, אלא דווקא מתוך ההתבוננות שלך בדבר והאפשרות שנפתחת עבורך ללמוד בכל רגע מחדש

דון חואן תמיד הביא את כל מי שהקיף אותו לנהל רומן עם הידע שלו.

“זהו הרצון הטהור לדעת – לא להרגיש אדישות – להתעניין בכל רמ”ח אבריך במה שהרוח באה להגיד לך מבלי שתהיה בך כל ציפייה למשהו עבורך. להימצא ברומן לוהט עם הידע הוא הדבר היחיד שיכול לתת לנו את הכוח שאנו צריכים כדי שלא נהסס כאשר הסימנים מצביעים אל הלא-ידוע.” (מתוך “מפגשים עם הנגואל”)

העולם הוא לא מה שאתה רואה הוא איך אתה פוגש אותו