פעם הלב שלי היה שלם
ואני הייתי אני
או כל מי שחשבתי שיכול האני להיות
או כל מה שחשבתי שאומר כאן לחיות
עם לב שלם
אבל אז הוא התחיל להסדק
בהתחלה כמעט ולא שמתי ❤️
סדקים קטנים, כאלו שחשבתי שיסגרו מעצמם, אבל מהר מאוד הוא כבר לא עמד בזה, הסדקים הפכו קרעים גדולים, הסכר נפרץ, פרצי דם וחלקיקי בשר התעופפו לכל עבר והכרזתי ב❤️ שלם – ליבי התרסק לרסיסים
פיסות שלמות של חיים התנפצו שוב ושוב, מאגר עצום שהצלחתי לדחוס אותו טוב טוב, חתיכות של דם הפכו למחזה טראגי קומדי כמו סרט טרנספוטינג מלווה במוסיקה קלאסית
זאת הפעם האחרונה שלך, שומע?
אני צריך אותך שלם
אחרי כל הניתוח לב פתוח הזה
אין ניתוח לב סגור???
במקביל התעסקתי בלמה כל זה קורה – כששאלתי את עצמי למה אני חולה התשובה היתה בשביל להבין יותר טוב מה הגוף שלי מבקש – כדי להיות קשוב אליו, כדי להזין אותו בדיוק באנרגיה הנחוצה לו…
שקט…
כזה שמרמז שהוא הקשיב לי
אולי
התחלתי להתרגש
שהנה קיבלתי אותו בחזרה
שלם ויפה ונוגע בלב העניין
אבל אחרי זמן לא רב
הבחנתי שוב באילחוש קל
שוב ????
סדקים קטנים הפכו לנהרות דם, שוב ורידים מתנפצים שוב נשבר לו, שוב נשבר לי מהלב הזה, דיי כבר תרגע, קח את עצמך בידיים
אבל הוא בשלו, שוב ושוב ושוב
כמו למד איזו שיטה להטל בי
מאז הוא נשבר פעם בכמה זמן
ויש אומרים שהוא ממש הפך את זה לסצנה
לב טהור ברא לי אלוהים
אני אוהב את הלב שלי
הוא מיוחד ונדיר
ואני אוהב את זה שאני מאפשר לו
להשבר שוב ושוב ושוב
אני אוהב את זה שהוא מאפשר לי
לאהוב שוב ושוב ושוב
וכל שבירה כזו
מזכירה לי כמה
עוד אהבה יכולה לבקוע מתוכי
כמו מנסרה של צבעים
שאומרת כן לכל החלקים השבורים בי
כי החיים האלו שבורים
וזה היופי והקסם שבהם
ואני, אני בוחר לאהוב
ולהשבר איתם
כי אין לי ברירה אחרת