אני בן 22 מטושטש בבית חולים, צינורות מחוברים אלי לחלקים פנימיים בגוף, אני בכאבים חזקים, בעיצומם של בדיקות, מנסים לברר מה יש לי…
חליתי במחלה, זו היתה מחלה טורדנית ומלאה בסבל, בפרספקטיבה של זמן נלקחתי למסע מופלא, אבל אז באותם רגעים זה היה סיוט, סיוט שנמשך שנתיים…
רובו לווה בחוסר וודאות, חילוקי דעות בין גישות טיפוליות ותחושת יאוש הולכת וגוברת
חזרתי לישראל אחרי מסע מאוד משמעותי בהודו עם זיהום חריף במעי – זו היתה כמו נפילה מהאוורסט בשבילי כי עברתי פתיחה מאוד משמעותית ולא יכולתי להכיל את הפערים בין מה שידעתי שאפשרי לבין מה שלא הצלחתי כאן. ירדתי 15 ק”ג מהמשקל שלי, שילשלתי והקאתי כל מה שאכלתי, והיו לי התקפי כאב ששיתקו אותי, טיפול אחר טיפול, שיטה אחר שיטה ועד אכזבה ועוד כאב ועוד סבל ועוד חוסר אונים.
אחרי שנה של תעתועים וסבל הגעתי לרופא אליל חרדי בירושלים, מרפא אירוודי, נטורופאט, הומהופאת, רופא עממי בסרי לנקה בעברו, חזר בתשובה, מתמחה במחלות מהמזרח.
בוואנו דה מאסקיטה הרולד.
בפגישה הראשונה הסתכל לי בעיניים ואמר לי – “אתה תבריא בעוד שנה…”
לקח לי זמן לסמוך עליו ולהבין שהוא מאסטר.. הוא היה מנסה עלי כל מני שיטות רפואיות במקביל, הדבר הראשון שהוא דרש היה להכנס לדיאטה חריפה שבה הורדתי כמעט את כל מה שהגוף שלי צרך עד אז. הגוף הגיב נפלא והתזונה החדשה היתה עבורי עוגן, אבל עדיין היו סימפטומים חריפים של המחלה שמיאנה לעזוב, ידעתי שאם אמשיך כך אני בדרך הנכונה להרפא, והמעברים בין רגעים של תקווה ויאוש היו חדים…
במקביל התעסקתי בלמה כל זה קורה – כששאלתי את עצמי למה אני חולה התשובה היתה בשביל להבין יותר טוב מה הגוף שלי מבקש – כדי להיות קשוב אליו, כדי להזין אותו בדיוק באנרגיה הנחוצה לו…
לקח לי זמן לסמוך עליו ולהבין שהוא מאסטר.. הוא היה מנסה עלי כל מני שיטות רפואיות במקביל, הדבר הראשון שהוא דרש היה להכנס לדיאטה חריפה שבה הורדתי כמעט את כל מה שהגוף שלי צרך עד אז. הגוף הגיב נפלא והתזונה החדשה היתה עבורי עוגן, אבל עדיין היו סימפטומים חריפים של המחלה שמיאנה לעזוב, ידעתי שאם אמשיך כך אני בדרך הנכונה להרפא, והמעברים בין רגעים של תקווה ויאוש היו חדים…
במקביל התעסקתי בלמה כל זה קורה – כששאלתי את עצמי למה אני חולה התשובה היתה בשביל להבין יותר טוב מה הגוף שלי מבקש – כדי להיות קשוב אליו, כדי להזין אותו בדיוק באנרגיה הנחוצה לו…
הפכתי את התזונה לדת החדשה שלי
ידעתי שאם אסטה מהדיאטה הזו הכל יחזור בין לילה
אחרי שנה מצבי השתפר אבל עדיין לא הבראתי.
ישבתי מול בוואנו – עברה שנה אמרתי לו – ואני עדיין לא בריא. הבטחת שאהיה בריא תוך שנה
הוא הביט בי, חייך חיוך קטן, ואמר – ״מבחינת הרפואה עשינו הכל״…
המשפט הזה היכה בי, הלכתי איתו וידעתי שעכשיו הכדור בידיים שלי, אבל לא הבנתי מה אני צריך לעשות עכשיו עם זה, הבנתי שהוא רומז לי שיש בי הכח לרפא את עצמי, אבל איך ?
חודש של הירהורים נשאו אותי לרומניה לטיול, עצם ההחלטה לצאת לטיול כך במצב שאני נמצא בו היה בה לכוון ולהניע משהו חדש שעדיין לא ידעתי מהו, הקווים הדקים בין להתמסר למחלה ולהרפות אל תוך התהליך שהיא לוקחת אותי לבין למצוא מקום של תנועה חדשה
בריאה חדשה מול הסכמה והתמסרות – בכל רגע אחד מהם משך אותי – ועכשיו היה שם צורך בתוכי לעשות מעשה ראדיקלי
ושם, ברומניה, בהבזק של רגע – בידיעה פנימית חזקה – נכנסתי לפיצוציה מקומית – ביקשתי גלידה
עבורי זה היה כמו לבקש רעל עכברים אבל איכשהו היתה בי ידיעה שלא רק שהגלידה הזו לא תחזיר אותי שנה אחורה, אלא דווקא הרגע הזה – הגלידה הזו – האמונה הזו שבי – הפוך על הפוך – הגלידה הזו תרפא אותי – פשוט ידעתי, פשוט האמנתי שהגלידה הזו תרפא שנתיים של חולי…
וכך קרה…
סיימתי לאכול אותה
בריא
הייתי באופורייה – בעננים, חשבתי שהנה פיצחתי את זה, כן – רוח משפיע על חומר – משנה אותו – האמונה שלי יכולה לשנות מציאות -!…
ושוב, אחרי האופורייה הגיעה דעיכה, נפלתי שוב וזה היה כואב, שוב כמו בחזרה מהודו…
חשבתי שהנה החיים הרבה יותר ברורים לי, שאני יכול להתמיר ולשנות רק עם התודעה שלי
שנים הסתובבתי כך – תודעה פתוחה וכל הגוף סגור – חשבתי שזה מספיק, חשבתי שמספיק לי לפתוח את המרכזים העליונים שלי, התכחשתי לכל מה שהיה מתחת ללב
אחרי שנים של תסכול פגשתי את חכמת הגוף – זה היה בסמינר של אושו והתחלתי לעבוד עם האנרגייה המינית שבי, מה שקרה היה mindblowing. הייתי רגיל להרגיש ולחשוב את החיים האלו, פתאום הגוף דיבר איתי והתחיל להוביל אותי – והוא היה הרבה יותר חכם ממני.
בסמינר התחלנו לעבוד עם טנטרה והנעה של אנרגייה בגוף אבל גם במפגש – מפגש שיש בו עונג
הבנתי פתאום איך כוח החיים שלי היה כלוא בתוך ההבנה והתודעה שלי והוא לא היה חיי בתוך הגוף שלי. לפתע התגלו שדות של עונג, ארוטיקה ומיניות שחוברה ללב, התחלתי לצעוד בדרך ולרפא אט אט את כל מה שהיה חסום, כבוי, פגוע, טראומטי.
כל מה שפחד מהחיים היה שם
כל מה שהיה פגוע מהם
וגם כל הכוח שלא ידעתי ולא האמנתי שקיים
הבנתי לאט לאט שהגוף הוא מקדש וזו לא קלישאה – יש בתוכי כלי והוא פה נגיש לי ומה שמפעיל אותו הוא הדבר הכי פשוט בעולם – עונג, ואנרגייה מינית, התחלתי ללמוד את גוף החיה שלי שהזנחתי כל כך הרבה שנים והחיה הזו התעוררה כמו ישנה שנת חורף ארוכה ארוכה
למדתי עוד ועוד כלים לעבודה תודעתית שקשורה לכח החיים. למדתי שעונג, יכול להשתלב בתוך איכויות שמאניות שיש בהם קבלת מסרים, רפואה והתקדשות…
והיבטים אחרים בחיים החלו לנוע פתאום, זה הרגיש שאני עושה אהבה עם החיים